זכויות יוצרים ובינה מלאכותית בארה"ב: הפסיקה מתגבשת סביב עקרון היצירה האנושית

מבוא

ארה"ב מתבססת על עיקרון ותיק בדיני זכויות היוצרים, שלפיו הגנה ניתנת ליצירה שמקורה ביצירתיות אנושית, ולא לתוצר שנוצר באופן אוטונומי בידי מכונה. בשנים האחרונות העיקרון הזה עומד במבחן בעקבות התפתחותן של מערכות AI גנרטיביות. שורה של החלטות של משרד זכויות היוצרים ובתי המשפט הפדרליים משרטטת את גבולות ההגנה, ובמקביל מתנהלים הליכים משפטיים משמעותיים בשאלת השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מערכות AI.

בניגוד למדינות שבהן הדיון המשפטי ביצירות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית מתפתח בעיקר במישור הרגולטורי, בארה"ב כבר קיימת תשתית משמעותית של החלטות מנהליות ופסיקה העוסקות בשאלת היצירה האנושית, במידת השליטה הנדרשת בתהליך היצירה ובזכויות שניתן להכיר בהן כאשר נעשה שימוש בכלי AI.

נקודת המוצא המשפטית מצויה בחוק זכויות היוצרים האמריקאי (Copyright Act of 1976), המעניק הגנה ליצירות מקוריות (Original Works of Authorship) המקובעות באמצעי ביטוי מוחשי. בהתאם לפרשנות שניתנה למונח "מחבר" (Author), ההגנה מיועדת לבני אדם. מכאן נגזרת ההבחנה המרכזית: ניתן להשתמש בבינה מלאכותית ככלי ליצירה, אך עצם הפקת תוצר באמצעות מערכת AI אינה מקנה למשתמש בה זכויות יוצרים.

הדוח של משרד זכויות היוצרים: לא כל שימוש ב-AI שולל הגנה

בינואר 2025 פרסם משרד זכויות היוצרים האמריקאי (U.S. Copyright Office) את החלק השני של הדוח המקיף שלו בנושא, שכותרתו Copyright and Artificial Intelligence, Part 2: Copyrightability. הדוח פורסם לאחר הליך ציבורי שבו התקבלו למעלה מ-10,000 תגובות, והוא מבקש להבהיר כיצד יש ליישם את עקרונות הדין הקיים על יצירות שנוצרו באמצעות מערכות AI גנרטיביות.

עמדת המשרד היא שאין צורך בשלב זה בתיקון חקיקה. העקרונות הקיימים מאפשרים להבחין בין יצירה אנושית שנעזרה בכלי טכנולוגי לבין תוצר שהמרכיבים הביטויים שלו נקבעו למעשה על ידי מכונה.

המשרד מדגיש כי שאלת היקף התרומה האנושית צריכה להיבחן בכל מקרה לגופו. בהתאם לכך, גם כאשר התוצר הסופי הופק באמצעות מערכת AI, ייתכן שניתן יהיה להגן על חלקים ממנו המשקפים תרומה יצירתית אנושית.

הפסיקה המרכזית: ממכונה כמחברת ועד יצירה משולבת

העמדה של משרד זכויות היוצרים אינה עומדת בחלל ריק. היא נשענת על מסורת משפטית ארוכה של פסיקה אמריקאית, שבמסגרתה נדרשו בתי המשפט להכריע מהי יצירה ומה נדרשת להיות תרומתו של אדם כדי שייחשב למחברה. עם זאת, חשוב להבחין בין פסיקה שעסקה ישירות ביצירות שנוצרו באמצעות AI לבין פסיקה ותיקה יותר, העוסקת בדרישת היצירה האנושית ובהתאמת הדין לטכנולוגיות חדשות.

Thaler v. Perlmutter – מכונה אינה יכולה להיות מחברת

בית המשפט המחוזי של מחוז קולומביה, ולאחריו בית המשפט לערעורים של המעגל ה-D.C. ב-18 במרץ 2025. זהו אחד מפסקי הדין החשובים ביותר בסוגיה.

סטיבן ת'יילר (Stephen Thaler), מדען מחשבים שפיתח מערכת AI בשם Creativity Machine, ביקש לרשום זכויות יוצרים ביצירה חזותית שכותרתה A Recent Entrance to Paradise. בבקשת הרישום ציין את המערכת כמחברת היחידה, ואת עצמו כבעלים שלה. המשרד דחה את הבקשה בנימוק שהיצירה לא נוצרה בידי אדם, ובית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה.

במרץ 2025 אישר בית המשפט לערעורים של המעגל ה-D.C. את ההחלטה וקבע כי החוק משנת 1976 מחייב שהיצירה תהיה פרי יצירתו של אדם, וכי מערכת AI אינה יכולה להיות מוכרת כמחברת לצורך החוק. חשוב להדגיש כי בית המשפט לא קבע שכל יצירה שבה נעשה שימוש בבינה מלאכותית אינה מוגנת; ההכרעה עסקה במקרה שבו המערכת הוצגה כמחברת היחידה.

בית המשפט גם לא נדרש להכריע בטענתו של ת'יילר שלפיה הוא עצמו צריך להיחשב למחבר מכוח יצירת המערכת והפעלתה, משום שטענה זו לא נשמרה כראוי בהליך המנהלי. ב-2 במרץ 2026 דחה בית המשפט העליון של ארה"ב את בקשתו לדון בערעור (Petition for a Writ of Certiorari). משמעות הדבר היא שפסק הדין של ערכאת הערעור נותר על כנו, אך אין מדובר בפסק דין של בית המשפט העליון לגופו של עניין.

Zarya of the Dawn – הגנה על הטקסט ועל הבחירה, לא על התמונות

החלטה מנהלית של משרד זכויות היוצרים מ-21 בפברואר 2023 עסקה ברומן גרפי שיצרה האמנית קריסטינה קשנובה (Kristina Kashtanova) תוך שימוש במערכת Midjourney ליצירת האיורים. היצירה נרשמה תחילה, אך לאחר שהתברר כי התמונות נוצרו באמצעות AI, בחן המשרד מחדש את היקף ההגנה.

המשרד קבע כי הטקסט של הרומן, שנכתב בידי היוצרת, זכאי להגנה; כי התמונות שנוצרו באמצעות Midjourney אינן פרי יצירה אנושית ולכן אינן מוגנות כשלעצמן; וכי הבחירה, התיאום והסידור של הטקסט והאלמנטים החזותיים הם תרומה יצירתית אנושית שעשויה להיות מוגנת. כתוצאה מכך בוטלה תעודת הרישום המקורית והונפקה תעודה חדשה, שהגבילה את ההגנה לחלקים האנושיים המקוריים.

ההחלטה ממחישה עיקרון חשוב: העובדה שחלק מהיצירה נוצר באמצעות AI אינה שוללת בהכרח הגנה על היצירה כולה. ניתן להכיר בזכויות על רכיבים אנושיים ועל הבחירה והארגון היצירתיים של רכיבים שנוצרו באמצעות AI, גם כאשר אותם רכיבים עצמם אינם מוגנים.

Allen v. Perlmutter – האם הנחיות מפורטות ועריכה מספיקות?

הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי הפדרלי של מחוז קולורדו מעורר שאלה מורכבת יותר. המבקש, האמן ג'ייסון אלן (Jason Allen), ביקש לרשום זכויות יוצרים ביצירה Théâtre D'opéra Spatial, שנוצרה באמצעות Midjourney וזכתה בתחרות אמנות ביריד המדינתי של קולורדו בשנת 2022.

אלן טוען כי תרומתו הייתה משמעותית וכללה פיתוח הקונספט האמנותי, ניסוח ובחינה של מאות הנחיות למערכת, בחירת תוצרים ועריכה נוספת באמצעות Adobe Photoshop. המשרד סירב להכיר בזכויות בתמונה, ואלן הגיש תביעה נגדו.

בניגוד לעניין Thaler, שבו המערכת הוצגה כמחברת היחידה, כאן עומדת לדיון השאלה מהי מידת השליטה והמעורבות האנושית הנדרשת. ההליך עשוי להבהיר את הגבול שבין מתן הוראות למערכת לבין שליטה יצירתית מספקת בביטוי הסופי. נכון ל-13 בנובמבר 2026 לא אותרה במקורות הפומביים הכרעה סופית לגופו של עניין, ומדובר בהליך תלוי ועומד.

הפסיקה הוותיקה: דרישת היצירה האנושית קדמה ל-AI

ההכרעות החדשות אינן ממציאות את דרישת היצירה האנושית. הן מיישמות עקרונות שהתגבשו בפסיקה האמריקאית במשך עשרות שנים, עוד לפני הופעתן של מערכות AI גנרטיביות.

Burrow-Giles v. Sarony (1884)

בית המשפט העליון דן בזכויות יוצרים בצילום, לאחר שהנתבע טען שצילום אינו יכול להיות יצירה מוגנת משום שהמצלמה מייצרת את התמונה באופן מכני. בית המשפט דחה את הטענה והכיר בזכויות הצלם, תוך הדגשת התרומה האינטלקטואלית והיצירתית שלו: בחירת התנוחה, התאורה, הרקע והאופן שבו הוצגה הדמות. הפסק מדגים כי שימוש במכשיר טכנולוגי אינו שולל הגנה, כל עוד התוצאה משקפת בחירות יצירתיות אנושיות.

Naruto v. Slater (2018)

בפרשה הידועה כ"סלפי של הקוף" נדונה תביעה שהוגשה בשם קוף מקוק שצילם את עצמו במצלמה שהושארה ללא השגחה. בית המשפט לערעורים של המעגל התשיעי קבע כי בעלי חיים אינם יכולים לתבוע זכויות יוצרים מכוח החוק האמריקאי. אף שהנסיבות שונות מיצירה באמצעות AI, הפסק משתלב בקו שלפיו החוק אינו מעניק מעמד של מחבר לגורם שאינו אדם.

Kelley v. Chicago Park District (2011)

בית המשפט לערעורים של המעגל השביעי בחן את האפשרות להגן על גן פרחים חי שיצר האמן צ'פמן קלי (Chapman Kelley) בשיקגו, וקבע כי הגן אינו יצירה מוגנת. ההכרעה התבססה על שני חסמים: דרישת המחבר האנושי, משום שחלק ניכר מהצורה, הצבעים והמראה נקבעו על ידי כוחות הטבע ותהליכי הצמיחה; ודרישת הקיבוע, משום שהגן יצירה חיה ומשתנה המתקשה לקבוע מהו הביטוי הקבוע. בית המשפט הדגיש כי אילו האמן היה מתעד את התכנון במסמכים, בתרשימים או בציורים, אותם ביטויים מתועדים היו עשויים לזכות בהגנה.

הפסק רלוונטי לדיון ביצירות AI משום שהוא מדגים כי לא די בכך שאדם יוזם תהליך יצירתי או משפיע עליו. נדרשת תרומה אנושית לביטוי המוגן עצמו, לצד קיבוע של אותו ביטוי באמצעי מוחשי.

אימון מערכות AI: חזית משפטית נפרדת

לצד שאלת ההגנה על תוצרים, מתנהלת בארה"ב חזית נוספת: האם העתקת יצירות מוגנות לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית מהווה הפרה, או שמא ניתן להכשיר אותה מכוח דוקטרינת השימוש ההוגן (Fair Use). חשוב להבחין בין הסוגיות: גם אם תוצר מסוים אינו זכאי להגנה, אין פירוש הדבר שהשימוש ביצירות של אחרים לצורך אימון המערכת או הפקת התוצר היה חוקי.

Bartz v. Anthropic

בבית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה, בפני השופט William Alsup, יוני 2025. סופרים טענו כי Anthropic העתיקה מיליוני ספרים מוגנים לצורך אימון מודלי השפה שלה, Claude, ללא רשות. בהחלטה מ-23 ביוני 2025 הבחין בית המשפט בין שלושה סוגי שימושים.

ההבחנה חשובה: בית המשפט לא קבע שכל העתקה לצורך אימון היא שימוש הוגן, אלא בחן את מטרת ההעתקה, אופן השגת היצירות והשימוש שנעשה בהן. באוגוסט 2025 הגיעו הצדדים להסדר פשרה בסך 1.5 מיליארד דולר בתביעה הנוגעת לעותקים הפיראטיים. ההסדר נחתם בתחילת ספטמבר 2025 וקיבל אישור ראשוני בהמשך אותו חודש, והוא נועד להסדיר תביעות ביחס לכ-500,000 ספרים. מדובר בהסדר פשרה, ולא בפסק דין הקובע כי אימון הוא תמיד חוקי או תמיד שימוש הוגן.

Kadrey v. Meta

בבית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה, 25 ביוני 2025. סופרים טענו כי Meta השתמשה ביצירותיהם ללא רשות לצורך אימון מודל Llama. בית המשפט קיבל את בקשת Meta לפסק דין חלקי לטובתה, לאחר שקבע כי התובעים לא הציגו תשתית ראייתית מספקת להוכחת הפגיעה בשוק היצירות ובאפשרות להפיק מהן הכנסות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין לפרש את ההחלטה כקביעה כללית שאימון מודלים ביצירות מוגנות הוא תמיד שימוש הוגן. ההכרעה נבעה, בין היתר, מכך שהתובעים המסוימים לא ביססו כראוי את טענותיהם ואת הנזק הנטען.

Thomson Reuters v. Ross Intelligence

בבית המשפט המחוזי הפדרלי בדלאוור, 11 בפברואר 2025, בפני השופט Stephanos Bibas שישב בדין מכוח מינוי זמני, ולאחר מכן בבית המשפט לערעורים של המעגל השלישי בספטמבר 2026. Thomson Reuters תבעה את Ross Intelligence, חברה שפיתחה מערכת חיפוש משפטית מבוססת בינה מלאכותית, בטענה שהשתמשה בחומר מוגן ממאגר Westlaw לצורך פיתוח המערכת.

בפברואר 2025 קבע בית המשפט המחוזי כי חלק מהחומרים שהועתקו, ובפרט תקצירי הפסיקה (Headnotes), הם יצירות מקוריות המוגנות, וכי השימוש בהם לצורך פיתוח המערכת אינו שימוש הוגן בנסיבות המקרה. ההליך הגיע לערכאת הערעור במסגרת ערעור ביניים (Interlocutory Appeal); הטיעונים נשמעו ב-11 ביוני 2026, ובסוף ספטמבר 2026 אישר בית המשפט לערעורים של המעגל השלישי את ההכרעה לטובת Thomson Reuters.

בית המשפט קבע כי תקצירי הפסיקה כוללים מידה מספקת של יצירתיות מקורית, וכי השימוש של Ross לא עמד בתנאי השימוש ההוגן. בין הנסיבות המרכזיות: השימוש היה מסחרי ונועד לפיתוח מוצר מתחרה; המערכת נועדה לספק שירות בעל מטרה דומה; השימוש לא היה טרנספורמטיבי במידה מספקת; והוא פגע בערכם של החומרים ובשווקים הקיימים והפוטנציאליים שלהם.

יש להדגיש כי המערכת של Ross לא הייתה מערכת AI גנרטיבית במובן המקובל כיום. היא לא יצרה ביטוי חדש, אלא נועדה לאתר ולהחזיר קטעים רלוונטיים מתוך פסקי דין קיימים, על בסיס אימון בחומרי Westlaw. בית המשפט לערעורים הדגיש כי אין מדובר בהכרעה כללית בשאלת חוקיות אימון מודלים גנרטיביים. חשיבות הפסק היא בכך שמדובר בהכרעה תקדימית של בית משפט פדרלי לערעורים בסוגיית השימוש בחומרים מוגנים לצורך אימון מערכת AI, אך אין להסיק ממנה שכל שימוש כזה מהווה הפרה.

מה המשמעות המעשית ליוצרים ולחברות המשתמשות ב-AI?

מהתפתחות הדין האמריקאי ניתן לגזור כמה מסקנות מעשיות:

• לתעד את התרומה האנושית: כאשר משתמשים במערכות AI ליצירת תוכן, רצוי לשמור תיעוד של תהליך העבודה, לרבות חומרים מקוריים, בחירות יצירתיות, שינויים, עריכה וסידור של התוצרים.
• פרומפט אינו בהכרח יצירה: השקעת זמן בניסוח הוראות אינה מבטיחה זכויות יוצרים בתוצאה. יש לבחון האם המשתמש קבע בפועל את המרכיבים הביטויים של היצירה.
• יצירה משולבת עשויה להיות מוגנת: גם כאשר חלקים מהותיים נוצרו באמצעות AI, ניתן לקבל הגנה על התרומה האנושית המקורית, לרבות בחירה וסידור יצירתיים של רכיבים.
• לגלות בעת הגשת בקשת רישום: כאשר יצירה כוללת רכיבים שנוצרו באמצעות AI, יש לזהות אותם ולהבחין בינם לבין החלקים האנושיים המבוקשים להגנה. אי-גילוי עלול להוביל לבחינה מחדש של הרישום ואף לביטולו.
• להפריד בין זכויות בתוצר לחוקיות השימוש בחומרי מקור: העובדה שתוצר AI אינו מוגן אינה מכשירה שימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון. מנגד, הכרה בשימוש הוגן באימון אינה מקנה בהכרח זכויות בתוצרים שהמערכת מפיקה.

השאלה אינה עוד האם נעשה שימוש בבינה מלאכותית, אלא מי קיבל את ההחלטות היצירתיות שקבעו את הביטוי הסופי – והאם השימוש ביצירות של אחרים לצורך אימון נעשה במסגרת המותר.

סיכום

הגישה האמריקאית מבוססת על הבחנה בין שימוש בבינה מלאכותית ככלי טכנולוגי המסייע לאדם ליצור, לבין מצב שבו המערכת קובעת את המרכיבים הביטויים של התוצאה. הפסיקה בעניין Thaler, לצד החלטת המשרד בעניין Zarya of the Dawn, ממחישה כי לא כל יצירה המשלבת AI פסולה להגנה. ניתן להגן על טקסטים, בחירות יצירתיות, עריכה, עיבוד וסידור אנושי, גם כאשר חלקים אחרים הופקו באמצעות מערכת.

מנגד, כאשר המשתמש מסתפק בהזנת הוראות ומקבל תוצר שהמרכיבים הביטויים שלו נקבעו על ידי המערכת, עצם העובדה שהוא יזם את התהליך אינה מספיקה בהכרח כדי להקנות לו זכויות. במקביל, הפסיקה בעניין Bartz ו-Thomson Reuters ממחישה כי שאלת השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון היא סוגיה נפרדת, שבה אין עדיין כלל אחיד החל על כל סוגי המערכות והשימושים.